<h1>ערכי תנאים ואמוראים לרבינו יהודה ב"ר קלונימוס משפירא רבו של הרוקח — ערך ישמעאל בן קמחית</h1>
<h2>דף מז.</h2>
גרסינן בסדר יומא פרק הוציאו לו אמרו עליו על ישמעאל בן קמחית שהיה חופן ארבעת קבין מלא חפניו. ואומר כל הנשים זרד זרדו וזרד אמי עלה לגג. ובסדר יומא ירושלמי פ"א [ה"א], אמרין כל קמחיה קמח וקמח דקמחית סולת. ורבנא נתן פירש, זרד, לשון חבילי זרדין. וחולק בחלק אחד זרד, וטיסני (זרד) [זריד] ערסן. ואני תמיה דבגמרא דידן איכא [מאן] דאמר בערסן. והירושלמי שמפרש וקמחה דקמחית סלת כלישנא דערסן ולא זיריתני.
ומסקינן אמרו עליו על ישמעאל בן קמחית פעם אחת יצא לספר עם ערבי אחד בשוק ונתזה לו צינורא מפיו על בגדיו, ונכנס ישבב אחיו ושימש תחתיו. ותו יצא וסיפר עם הגמון אחד וניתזה צינורא על בגדו ונכנס יוסף אחיו ושימש תחתיו. בירושלמי פ"א דמסכת יומא [ה"א] וירושלמי מגילה פ"א [ה"י], מעשה בשמעון בן קמחית שיצא לדבר עם מלך ערבי יום הכיפורים וניתזה צינורא מן הרוק על בגדו, ונכנס יהודה אחיו ושימש תחתיו בכהונה גדולה. ונראה לי דטעות סופר הוא שמעון, כי אם ישמעאל יש להיות. ואם הוא כך היא, גמרא דידן דגרסינן עם ערבי הוא פירוש מלך ערבי.
ותניא באבות דרבי נתן פרק בעשרה מאמרות בתחילתו [פל"ה] עשרה נסים נעשו בבית המקדש, לא (קרא) [קרה] קרי בכהן גדול ביום הכיפורים חוץ מישמעאל בן קמחית שיצא להסיח עם הגמון ונתזה צינורא מפיו ונפל על בגדיו, ונכנס אחיו תחתיו ושימש בכהונה גדולה. נמצינו למדין מן הברייתא ששום פסול מעולם לא אירע בכהן [גדול], לא פסול שכבת זרע ולא שאר דיחוי עבודתו. והא דתנן [אבות פ"ה מ"ה] לא אירע קרי, מאורע הוא. כההיא דר"ה הלכה בארבעה פרקים [ט"ז ע"א] תבואה שאירע בה קרי או אונס.
מסיק הירושלמי [יומא פ"א ה"א] שבעה בנים היו לה לקמחית. וכולן שימשו בכהונה גדולה. אמרו לה חכמים מה מעשים טובים יש בידך. אמרה להן יבוא עלי אם ראו קורות ביתי קלעי שערי ואמרת חלוקי מימיי. אמרין כל קמחים קמח וקמחה דקמחית סולת. וקראו עלה מקרא זה כל כבודה בת מלך פנימה ממשבצות זהב לבושה. פירוש על שם (שנהיגה) [שנהגה] בעצמה בצניעות זכו בניה שנקראו לבוש לבגדי כהונה [גדולה], שמונה בגדים שנאמר בהן ועשית משבצות זהב. ועיין בסדר יוסף בן קמחית למעלה.
